באתי לעשות סדר!
אחת מההחלטות שאת צריכה לקבל לפני הלידה היא האם את מעוניינת להיות עם תינוקך בבית החולים באפשרות של אפס הפרדה, ביות מלא או ביות חלקי/גמיש.
אתחיל בכך שכל הריונית תעשה את הבחירה שלה, מה שחשוב לה ומה שיעשה לה ולמשפחתה טוב. כמובן שלכל אפשרות יש יתרונות וחסרונות וצריך לקחת זאת בחשבון.
אם את יודעת שאת תהיי חייבת לנוח אחרי הלידה, תבחרי לשים את הבייבי בתינוקיה וזה ממש בסדר.
אם את בוחרת שהבייבי לא יזוז ממך לרגע, זה גם בסדר.
גם אם החלטת לבחור באחת האפשרויות והתחרטת, זה ממש בסדר ואת יכולה לשנות את בחירתך לאחר הלידה.
אז מה זה אומר?
אפס הפרדה:
לאחר הלידה (במידה והלידה עברה בשלום ובטוב) הבייבי שלך נשאר לידך כל הזמן, גם בלילה 😉
גם בזמן הבדיקות, הטיפולים ובזמן השהות במחלקה.
ישנן יתרונות רבים בגישה זו:
- ניתן לעשות הרבה עור לעור עם הבייבי
- כשאת רגועה שהבייבי שוכב עלייך, גם הבייבי יהיה רגוע
- כשהבייבי שוכב עלייך את תרגישי פחות כאב, משתחררים הורמונים המפחיתים כאב
- החיבור להנקה וההנקה תהיה טובה יותר, משתחררים הורמונים שעוזרים לייצור חלב
- את לומדת להכיר את הבייבי שלך שחיכית לו כל כך הרבה
גם אם תלדי בניתוח קיסרי (לא חירום), תוכלי לבחור באפס הפרדה
ביות מלא:
ביות מלא זה כמו אפס הפרדה, ההבדל הוא שבאפס הפרדה כל הבדיקות של הבייבי יהיו ליד היולדת ובביות מלא לוקחים את הבייבי לתינוקיה ושם מבצעים את הבדיקות והטיפולים
ביות חלקי/גמיש:
לאחר הלידה (כשעתיים אחרי) ולאחר שהבדיקות יצאו תקינות, גם שלך – היולדת וגם של התינוק.
היולדת עוברת למחלקת יולדות והתינוק עובר לתינוקיה.
זה זמן טוב ליולדת לנוח ולצבור כוחות להמשך טיפול התינוק בבית.
בתינוקיה מחליפים לבייבי חיתול, מקלחים, מאכלים בתמ"ל (אלא אם את מבקשת שיקראו לך להאכיל אותו) ודואגים לו.
ייתכנו שינויים בין בתי החולים.
