קיימות מספר גישות להרדמת תינוקות. הגישות שונות מאוד אחת מהשנייה אם זה בתקופת פרסום הגישה ובממציא הגישה. אני מציגה את הגישות השונות ונותנת תמונה רחבה על כל גישה.
גישת החמש דקות
ד”ר ריצ’רד פרבר המציא את הגישה הזו בשנות ה-80. על פי גישה זו כאשר התינוק מתקשה להירדם יש לגשת אליו, להרגיע, אך לא להוציאו מהמיטה, לצאת מהחדר לחכות חמש דקות (גם אם הוא בוכה), לחזור לחדר בתום הזמן המדובר ולחזור על הפעולה. ישנם מקרים בהם מספיקות שלוש חזרות, וישנם מקרים בהם בתחילה מדובר בעשר חזרות לחדרו ויותר. עקביות חשובה בגישה זו, היות והסתגלות התינוק למצב החדש יכולה לארוך מספר ימים. יש הטוענים כי יש להתאים את הזמן לגיל הילד, דקה אחת לכל שנת חיים. במידה ומדובר במספר חודשים 2-3 דקות יספיקו.
הנחת המוצא- הילד לומד להתרגל למיטתו ולעובדה כי הוא צריך להירדם לבד.
חשש- הילד נרדם לא בשל הבנה זו, אלא בשל תשישות מהבכי הרב. בנוסף, התינוק חש תחושת מאבק עם הוריו ולא תחושת תמיכה מצידם.
לישון כמו תינוק
גישה נוספת היא של פרופ' אבי שדה, פסיכולוג קליני, קרויה בשם "לישון כמו תינוק". על פי גישתו יש ללמד את התינוק להבחין בין יום ללילה ובאמצעות זאת להקנות לו הרגליי שינה קבועים. איך עושים זאת: שינה במיטת התינוק, בחדר התינוק, המתנה והתעלמות מהמחאה של התינוק שתלך ותפחת עם הזמן. לפי גישתו יש לעשות את השינויים בצורה הדרגתית. פרופ' שדה מדגיש את הקשר בין זמן איכות עם התינוק במהלך היום לבין הצרכים שלו בלילה. כלומר, חסך בזמן של הורה ותינוק במהלך היום עשוי לגרום לתינוק לנסות להשלים זמן זה בלילה. על כן, השקעה של זמן איכות לפני השינה עשויה לשפר את שנתו של התינוק. פרופ' שדה מדגיש גם את הצורך בחיזוק הקשר בין האב לתינוק שעשוי לתרום לשיפור שנת הלילה.
גישת הרם, הורד
גישה זו פותחה על ידי טרייסי הוג, כותבת הספר "הלוחשת לתינוקות". על פי גישה זו כאשר הילד מתקשה להירדם יש לגשת אליו, ללא דיבורים מיותרים, להרימו (עדיין בסמוך למיטתו), לומר ברכות "אמא כאן אל תדאג", להשכיבו שוב…וחוזר חלילה. בדומה לגישה הקודמת שיטה זו עלולה לקחת מספר ימים עד שהילד ילמד להירדם בכוחות עצמו.
הנחת המוצא- הילד לומד להסתגל ללילה, ולהכירו כמקום בטוח ומרגיע, בו ניתן להישאר לבד.
חשש- כדי להצליח דרושים סבלנות, התמדה ויכולת עמידה בפני בכי. עם זאת, יתרון השיטה הוא כי הילד לומד לסמוך על הוריו שיהיו שם אם יתעורר באמצע הלילה.
הגישה ההתנהגותית
השיטה פותחה על ידי דורית קרייזר, אחות מיילדת ומאמנת אישית לשינויים. השיטה מבוססת על מילוי צרכי התינוק. כל הפעולות שתעשו הן פעולות שיענו על מה שהתינוק שלכם צריך בכל רגע נתון, בשיטה זו יש תגובה לתינוק באופן קבוע ושיטתי. מדובר בשיטה התנהגותית שבבסיסה מילוי צריכה התינוק, תוך העברת שלושה מסרים: אתה צריך לישון, אנחנו פה ואנחנו סומכים עלייך שתצליח.
הגישה ההתקשורתית
השיטה פותחה על ידי ד"ר ויליאם סירס, מחבר הספר "הורים גם בלילה". שירלי פייטלסון מובילה את השיטה הזו בארץ, בשם קצת שונה שנקרא "המדריך המציאותי". בשיטה זו ההורים לתינוקות מתבוננים על שנת התינוקות דרך נקודת מבטו של התינוק ומתוך הבנה של צרכיו המשתנים. במקום להתבונן על ההתנהגות כפי שהיא מוצגת על פני השטח, יש להתבונן פנימה, עמוק יותר, לעבר המניעים והצרכים שעשויים לעמוד בבסיס אותה התנהגות.
גישה מבוססת קשר
על פי איילת צוויג גישה זו אומרת שהמפתח לשינה הטובה של התינוק הוא הרבה יותר עמוק מסימפטומים התנהגותיים. כדי לישון טוב, תינוק צריך להיות במצב של רוגע ולהרגיש בטחון. פה נכנסת החשיבות של התקשרות בטוחה. לפי ג'ון בולבי (אב תיאוריית ההתקשרות), כאשר תינוק מרגיש חוסר בטחון יש מערכת של ״התנהגויות התקשרותיות״ שמופעלת: חיפוש ההורה, חיפוש ידיים ומגע, קיטורים ובסוף בכי, התנהגויות שמופעלות כדי לקרב אליו את ההורה. ככל שהתינוק מרגיש יותר בטוח שהוא יקבל מענה מהיר לצורך של ההורה בקרבה ו/או נחמה, כך יהיה לו יותר קל לשחרר ו"להיפרד״ (כי שינה זה סוג פרידה) כדי לישון טוב. בצד אחד של המשוואה יש את הצרכים של התינוק, אבל זה לא הכל. בגישה זו הדגש הוא על הקשר ובקשר יש שני צדדים, הצרכים של התינוק לצד הצרכים של ההורה. אם ההורה ממלא רק את הצרכים של התינוק אבל מרגיש מרוקן, מתוסכל, עמוס או כל רגש שלילי אחר, התחושות האלה ישפיעו על הקשר שמשפיע על ההתקשרות הבטוחה וכך הכל מעגלי. אז חשוב מאוד גם לפעול לכך שגם ההורה ימצא דרכים למילוי הצרכים שלו כמו: חופש, רוגע, עזרה וכו'.
גישת לילה טוב
שיטת 'לילה טוב' פותחה על ידי גנית פרג' בשנת 2006. זו השיטה הראשונה ללימוד הרגלי שינה שפותחה בישראל והיחידה שמותאמת לקהל הישראלי. בשיטה זו יש מענה תמידי ומיידי לבכי של התינוק, למעשה שיטת 'לילה טוב' היא היחידה בעולם שמתחייבת לא להשאיר ילד בוכה במיטה ויחד עם זאת ללמד אותו עצמאות בשינה (הירדמות עצמאית ושינה רציפה).
גישת עקרון הרצף
גישה זו פותחה על ידי ג'ין לידלוף התרפיסטית האמריקאית, כותבת הספר "עקרון הרצף". הקו המנחה של שיטה זו קובע כי על התינוק להיות צמוד לאימו במשך כל היום, על מנת לדמות עבורו ככל הניתן את החיים ברחם, שנחווה עבורו כמקום בטוח וחם. כחלק מתוואי היום-יום, גם שנת הלילה כלולה בעסקת חבילה זו. על התינוק לישון צמוד לאימו, בצורה הטבעית ביותר. על פי הגישה התינוק עצמו יסמן לנו מתי הוא מוכן לעבור למיטה משלו, דבר המתרחש בדרך כלל לקראת גיל שנתיים או יותר.
הנחת מוצא – הדבר הטבעי ביותר הינו הקרבה לאם, בכל שעות היום.
חשש – יצירת תלות בין האם לתינוק, ובהמשך לפעוט, שמתרחבת מאוחר יותר לתלות חברתית כוללת יותר.
בחרתי שלא להתייחס לשיטת עיטוף התינוק וזאת מכיוון שזוהי שיטה עתיקה מאוד שלא בטוח שההורים של היום יתחברו לזה. בנוסף, צריך לדעת במדויק איך לבצע את העיטוף, על מנת שלא ייווצר מצב של עיטוף הדוק מדי או חלש מדי ושהתינוק לא יהיה יותר מדי זמן בעיטוף. יש לבצע זאת בצורה נכונה ומדויקת ומומלץ לקבל עליה הדרכה מאשת מקצוע.
ישנם סיבות רבות שמפרות את שגרת השינה של התינוקות לדוגמא: שינויים במהלך סדר היום, חופשות, מחלות, חיסונים, אירועים בערבים ועוד.
ההורים יפנו לעזרה כאשר לא ידעו איך להתמודד בעצמם עם נושא השינה של התינוק, כשהם יהיו אובדי עצות ומותשים מכל הרדמה, כשירצו להקנות הרגלי שינה של התינוק באופן עצמאי. לצורך כך יש הרבה גישות כמו שציינתי, הגישות שונות ומורכבות, יש יתרונות וחסרונות לכל גישה וגישה. ההורים יצטרכו לשאול את עצמם לאיזו גישה הם מתחברים, מה התהליך של כל גישה, כמה זמן התהליך מתבצע, מה כולל ליווי של יועצת השינה וכמובן מה העלויות.
לסיכום
נושא שינה אצל תינוקות הוא מאוד מורכב ורגיש. יש הרבה גישות להרדמת תינוקות ולכן חשוב לזכור כי כל תינוק הוא שונה ומיוחד ומה שמתאים למשפחה מסוימת לא יתאים למשפחה אחרת.
בנוסף, שאנחנו כנשות מקצוע נפגוש את האימהות בשלבים מוקדמים מדי כדי לדבר על ייעוץ שינה וכרגע כשהן משתפות אותנו בתסכול שלהן על חוסר שעות השינה, כל מה שאנחנו יכולות לעשות זה להקשיב, להכיל את הקושי, לדבר על הציפיות שהתינוק יישן ולהסביר שכרגע זה לא מה שיקרה מכיוון שהתינוק זקוק לנו. ניתן לתת להן מידע על השיטות הקיימות כיום בשוק כדי שבהמשך הן יוכלו לבחור בדרך שמתאימה להן.
