מהם המטרות בשימוש במנשא?
- מעבר עדין מהרחם אל הידיים של אבא/אמא: מגע, תנועה, הקשבה לקול פעימות הלב שתורמים לרוגע ולביטחון.
- תיחום הגוף.
- סינון ועמעום גירויים סביבתיים.
- קשר ותקשורת.
- שמירה על וויסות הטמפ' של חום הגוף וקצב פעימות הלב (גם של אמא/אבא).
מתי משתמשים?
- כשיוצאים לטייל עם הגדולים
- כשמספר הילדים גדול ממספר הידיים
- כשמורגשת דריכות של שרירים ועייפות בשל נשיאת התינוק על הידיים
- כשיש החמרה בתסמונת היצירות התעלה הקרפלית (כל כך שכיח – דלקות בפרק כף היד)
- כשזוהי דרך החיים המקובלת אצל המשפחה לחודשים הראשונים
מתי לא משתמשים? (או עם מי כדאי להתייעץ לפני השימוש)
- פגות (רופא ילדים)
- משקל לידה נמוך משלושה קילו (רופא ילדים)
- בעיה אפשרית או מאובחנת במפרק הירך (רופא ילדים/אורטופד)
- בעיה רפואית/אורטופדית/התפתחותית (רופא מטפל)
- ניתוח קיסרי (רופא נשים)
- בעיות גב שהיו אצל האמא בהריון (אורטופד)
- בעיות ברצפת האגן/היפרדות ביטנית (פיזיותרפיסטית)
- בעיות רפואיות אפשריות או מאובחנות למשל: סימפיזיוליזיס (רופא מטפל)
אילו סוגי מנשאים קיימים?
- מנשא ילקוט – כמו תיק שלובשים מקדימה. סגירת המנשא על התינוק עם אבזמים, כתפיות, משענת. בגלל ביקוש של הורים מנשאי הילקוט עברו הסבה או התאמה לתינוקות קטנטנים מגיל לידה.
- מנשא מסורתי סיני – עשוי מלבן בד עם 4 רצועות, נקשרות סביב התינוק וההורה. הבד לא אלסטי.
- מנשא צד – עשוי מבד לא אלסטי, נלבש באלכסון על כתף אחת, לרוב נושאים בזה פחות נכון.
- מנשא פיזיולוגי – מאפשר לשאת בתנוחה טבעית בחודשי החיים הראשונים, ערסול בטן לבטן. המנשא מתאים את עצמו לתנוחה של התינוק. בד אלסטי בדרך כלל. כשמחזירים אותם בטן לבטן במצב מאונך, הם חוזרים אינסטינקטיבית למנח עוברי.
מהן התנוחות הפיזיולוגיות?
- ערסול – תנוחה טובה להקלה לגזים, טובה מבחינה התפתחותית, מאפשרת הנקה אינטואיטיבית, מאפשר הרפיה מלאה של השרירים, נהדר לקירוב ידיים לקו האמצע, מעדן את רלפקס ה MORO. בתנוחה זו המנשא חייב להיות להיות צמוד ממש כמו חזיה. התינוק חייב להיות גבוה והדוק כך שאפשר להוריד את המבט ולנשק אותו.
- בטן לבטן – רגלי צפרדע. להוציא את הרגליים רק אחרי גיל 6 שבועות כשהוא יותר פרוס מעצמו. הברכיים יהיו יותר גבוהות מהטוסיק, זה נראה כמו האות M.
כללי בטיחות במנשא
- לא לשתות מקשה חם, לא להתקרב לאש.
- פני התינוק גלויות, מבט אל פני הנושא או לחי צמודה לחזה.
- מרחק אצבע בין הסנטר של התינוק לבין החזה (שלא יסגור את דרכי האוויר שלו… אם המנשא לא הדוק והתינוק "נוזל" ואז הסנטר נצמד לחזה).
- תינוק מוצמד לגוף הנושא כך שהנושא והתינוק זזים כגוף אחד.
- התינוק נישא בגובה החזה – במרחק נשיקה.
- מתאפשר קשר עין רצוף בין הנושא לבין התינוק בזמן הנשיאה – אפשר לראות, להרגיש, לשמוע את נשימת התינוק.
- הנושא עירני ויציב במהלך כל זמן נשיאת התינוק במנשא.
- יד על התינוק – כל הזמן.
אחרון ופחות חביב
- נשיאה עם הפנים החוצה לעולם אינה מומלצת. זה גורם להקשתה של הגב, אין אפשרות להחזיק את הראש וזה יוצר עודף גירויים. (אם בגיל מאוחר יותר זה לזמן קצוב בלבד, ויהיה במנח לוטוס ולא כשהרגליים נשמטות החוצה).
- נשיאה עם רגליים מחוץ למנשא אינה מומלצת. כשהרגליים בחוץ – העומס על האגן. זה כמו להושיב לפני שמתיישב.
- נשיאה על הגב אינה מומלצת. אין קשר עין.
מנשא הוא כמו הריון, פשוט כשהתינוק בחוץ ?
מנשא הוא כלי נהדר, במידה והוא מרגיש נוח לשני הצדדים!
